סאלח נ' יהודה יצוא ויבוא בינלאומי (1971) בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בגין תאונת דרכים מיום 26.12.2010 אשר אירעה, על פי הטענה, בחצרי הנתבעת 1 בחולון.

לטענת התובע, הגיע, כהרגלו, אל הנתבעת לצורך העמסת משטחי גבס. מר פנחסוב לב, עובד הנתבעת, המוכר לתובע היטב, נהג במלגזה ועסק בהעמסת המשטחים, כאשר לפתע, פגע באמצעות גלגל המלגזה בדלתות המשאית של התובע. לטענת התובע, צפה בהעמסת המשאית על ידי המלגזה מן הצד ולכן ראה כיצד פוגעת המלגזה בדלתות המשאית. לאחר קרות הנזק, פנה אל מר לב ואל בעלי הנתבעת וקיבל לבקשתו, את פרטי חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת. לטענת התובע, בא בדברים עם מנכ"ל הנתבעת אשר הסכים לשאת בעלויות התיקון במלואן, אולם לאחר זמן, חזר בו מהסכמתו לשלם את מלוא עלות התיקון והסכים לשלם רק את חלקן ובסופו של דבר, חזר בו מהסכמתו לשאת בעלות התיקון בכלל.

מכאן התביעה.

הנתבעת טוענת כי נהג המלגזה כלל לא היה בעבודה באותו היום והכחישה את אירוע התאונה. הנתבעת הציגה אישור המעיד על כך שביום התאונה כפי טענת התובע, היה מר פנחסוב במילואים. מר פנחסוב, מנגד, אישר כי היה מעורב במקרה שבו טען התובע כי פגע באמצעות המלגזה ברכבו וגרם לו לנזק, אך מקרה זה לא היה במועד הנטען אשר בו, כאמור, היה במילואים ולדבריו, כלל לא היתה פגיעה וכפועל יוצא, לא גרם לנזק כלשהו לתובע. מר פנחסוב הוסיף ומסר כי רכבו של התובע היה ישן ו"דפוק מכל הכיוונים" וכי התובע עמד במקום שבו כלל לא ראה את אופן ההעמסה ולא יכול היה לראות פגיעה כלשהי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצורפותיהם, ולאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את ראיותיהם ואת טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, זאת בעיקר מאחר שהמדובר בגרסת התובע אל מול גרסת הנתבע ולאור הסתירות הרבות בשאלת הנזק, כפי שיובהר להלן.

בחוות דעתו של השמאי נכתב כי בדק את הרכב בתאריך 1.1.11 ופעם נוספת, לאחר תיקון ב- 4.1.11. חוות הדעת עצמה נושאת תאריך 15.12.11.

ביחס למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי מסר התובע מספר גרסאות:

"הלכתי לשמאי אחרי הרבה זמן... הלכתי אחרי אולי שנה אפילו"

"אני לא יודע לומר בדיוק מתי השמאי בדק את הרכב, כמה חודשים אחרי"

"הראיתי לו את הרכב, כמה ימים אחרי".

גם ביחס למועד תיקון הרכב קיימת אי-בהירות. בעוד שהשמאי כתב כי כבר ביום 4.1.11 בדק את הרכב לאחר תיקון, חשבונית התיקון נושאת תאריך 15.9.11. וגם בעניין זה עדות התובע לא עקבית:

"אחרי שהוא אמר שהוא לא רוצה לשלם בכמה חודשים"

"זה מה שאמרתי, שלא תיקנתי את הרכב רק אחרי כמה חודשים, , אני תיקנתי את הרכב עשרה ימים אחרי התאונה"

"תיקנתי זאת רק בהמשך אחרי חודשים".

בנוסף, התובע הצביע על דלת ימין של המשאית, כפי שגם עולה מן התמונות ואילו בחשבונית התיקון צויין כי הוחלפה דווקא דלת שמאל.

יוצא כי בתיק קיימת גרסת התובע אל מול גרסת נהג המלגזה מטעם הנתבעת המכחיש כי פגע ברכב התובע וכפי שהובא לעיל, סתירות רבות ביחס לשאלת הנזק הנטען כאשר כלל לא ברור מתי נבדק הרכב והאם בכלל הנזק הנטען בו משקף את הנזק אשר על פי הטענה נגרם על ידי הנתבעת. המדובר ברכב המשמש לעבודה מטיבו חשוף לפגיעות. בדיקתו במועד מאוחר מעלה ספק ביחס לממצאיה וכאמור, דו"ח השמאי אינו מתיישב עם טענותיו של התובע בעניין.

במצב הראיות כאמור, המסקנה היא כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו והתביעה, לכן, נדחית.

לאחר ששקלתי בדבר, איני מחייבת בהוצאות.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.